עקרונות הגישור כמנוף לשיפור תקשורת משפחתית

“הגישור הינו תהליך רצוני, בו צד שלישי מסייע לצדדים לנהל דיאלוג שיתופי המאפשר יצירת כבוד הדדי, הבנה ופתרון מספק ומוסכם. התהליך ותוצאותיו בשליטת הצדדים המעורבים, ללא כפייה או סמכות חיצונית”.

לגישור מעל 10 עקרונות. בין השאר ניתן לציין:

• פתרון מוסכם על בסיס
• תפיסת ה- WIN WIN
• נרטיבים שונים – אין אמת מוחלטת
• דיאלוג על צרכים ואינטרסים
• האינטראקציה במוקד התהליך
• הכרה הדדית, כבוד הדדי
• ראיה לעתיד
• ניטראליות
• פתרון באחריות הצדדים
• חינוך והעצמה
• תהליך מובנה בעל כללים ברורים

אימוץ עקרונות הגישור בתוך השיח המשפחתי, יכול להוות קפיצת דרך באיכות התקשורת המשפחתית.

המגשר, מייצר שיח בין צדדים הנמצאים בקונפליקט. על מנת להגיע להישגים טובים בתוך תהליך של גישור, על המגשר לייצר אווירה טובה של אמון וביטחון. יחד עם תקשורת טובה שמאפשרת לצדדים להגיע לפתרון הטוב ביותר עבורם.

נקודה נוספת ומשמעותית ביותר בגישור היא שהוא נעשה בין אנשים שיש ביניהם סוג של מערכת יחסים. אנשים שחשוב להם להגיע לפתרון שייטיב עמם.

אז איך לוקחים את כל זה לתקשורת ולשיח בתוך המשפחה?

המון פעמים כהורים, אנחנו מוצאים את עצמינו כבוררים. אדם, המקובל על כל הצדדים (הילדים שלנו) שעוזר בפתרון סכסוך בתוך המשפחה. פוסק. מחליט לאן פני הדברים. מי יקבל עכשיו את הצעצוע, מי צופה עכשיו במסך, באיזו שעה צריך להיכנס להתקלח או לקום בבוקר ועוד ועד.

“הבאת” עקרונות הגישור למשפחה, יכול לייצר אווירה טובה, שמאפשרת שיח מאוד אחר בבית.

במאמר הזה אביא ארבעה מעקרונות הגישור על ידי אדפטציה לעולם המשפחתי כך שניתן יהיה לראות את ההשלכה על חיי המשפחה. נראה כיצד ניתן להפוך את השיח המשפחתי למשהו איכותי יותר.

• להגיע לפתרון מוסכם על בסיס תפיסת ה WIN WIN על ידי הקשבה – המגשר, בזמן תהליך הגישור, חייב להיות קשוב מאוד לדברי הצדדים המעורבים. להבין טוב טוב את הצרכים שלהם על מנת לכוון אותם להגיע לפתרון הטוב עבורם. מצב ה WIN-WIN (רווח – רווח).

כמה היינו רוצים כהורים שהילדים שלנו יחושו שהם המרוויחים. שבזירה המשפחתית אין מפסידים. הקשבה פעילה, אמיתית וכנה, (ללא הסחות דעת מכל סוג שהוא) מביאה את ההורה למקום שהוא יכול להבין את הצרכים של כל אחד. במשפחה, כל ילד הוא אחר (בגיל, באופי, בתכונות) ויש לו צרכים שונים. גם כאשר יש “סכסוך” בין אחים, במרבית המקרים ניתן להביא לפתרון איכותי ומספק כאשר ההורה מבין לעומק מה כל ילד מבקש/צריך ומכוון אותם למוצא טוב עבורם.

לדוגמא: מריבה על המחשב. כולם רוצים באותה השעה ועל כך נפתחת “מלחמת עולם”. אם נקשיב לכל אחד, נגלה (למשל) שיש תכנים שצריך בשעה מסוימת ויש שלא. שהילד היותר גדול גמיש ויכול להשתמש במחשב כשאחיו הקטן כבר הלך לישון, שאת חלק מהתכנים ניתן לראות בטלפון ושיש כמה פתרונות… רק צריך להגיע אליהם…

• הכרה הדדית, כבוד הדדי – על המגשר להכיר ולכבד את הצדדים שיושבים מולו. לא משנה מה הסוגיה שהם מביאים ולא משנה איך הוא תופס את הדברים. עליו להיות ניטראלי וגם אם הוא לא מבין “על מה כל המהומה” או אפילו רואה את הסוגיה כלא חשובה או לא משמעותית, עליו להתייחס לכל הנאמר בכובד ראש ובכבוד מלא. הצדדים הם המרכז!!

כך גם בהורות!! לילדים, עולם משלהם. הסכסוכים ביניהם נובעים מתוך עולמות התוכן שלהם. סדרי העדיפויות שלהם אחרים משלנו. הם רואים דברים אחרת. העולם הרגשי שלהם אחר משלנו ומה שיכול להיות “עניין של חיים ומוות” מבחינתם, יכול להראות שולי וחסר משמעות עבורנו. ע”י הכרה בכך ועל ידי כבוד להוויה שלהם ולצרכים שלהם, ניצור קשר בריא יותר. קשר הנותן מקום גם למה שחשוב להם.

תגובה מכובדת ומכבדת למה שהם מביאים לפתחנו יקנה תחושה של ביטחון וכך הם יפנו אלינו גם בהמשך.

לדוגמא: ילדים שרבים על יד מי הם יושבים בארוחה משפחתית. ניתן לפתור זאת בזלזול ולהחליט עבורם מי יושב איפה או, להקשיב לצרכים של כל אחד ובשיח משותף להגיע להחלטה. או, קלפים שהביאו מביה”ס. אחד נקרע וזה “סוף העולם”!! זה שבעוד שבוע הקלפים יהיו זרוקים בסלון ללא דורש לא רלוונטי כרגע… זה הצורך כרגע. לראות כיצד ניתן להתמודד עם ה”אסון” הגדול של קלף קרוע. או, ילד שנפל בפארק. נכון שזה שפשוף קל ועוד שעה כבר לא יורגש אבל להגיד “לא נורא, לא קרה כלום” זה חוסר כבוד בכאב של הילד. הוא בוכה ויורד לו דם והוא צריך שנכיר ונכבד את הכאב הזה.

דרך אגב, בגישור, המצב האופטימאלי הוא שהצדדים בעצמם מעלים פתרונות (ניתן לראות זאת ברשימת העקרונות לעיל). עם ילדים, ניתן לעשות זאת כבר בגיל הגן. לשאול ילד מה הפתרון הטוב ביותר עבורו. לשאול אותו מה הוא מציע. הוא יודע הכי טוב. “על הדרך” לימדנו אותו שאנחנו סומכים עליו ומאמינים בו. כמעט תמיד, כל פתרון שהילדים יציעו, יהיה טוב יותר מפתרון שיבוא מאיתנו. כמו בגישור… שיח כזה מאוד מעצים את הביטחון העצמי וגם שם את האחריות בידיים של הילדים. איזו הקלה זאת עבור ההורים וכמה זה מאפשר פתרון יותר מדויק עבור הצדדים.

• כללים ברורים – בתהליך הגישור יש כללים ברורים. המגשר, בתחילת התהליך מסביר מה מצופה מהצדדים. כמו למשל, שיח מכבד, הקשבה, לוחות זמנים ועוד. כאשר הצדדים יודעים בדיוק מה מצופה מהם, הם יודעים כיצד להתנהל וזה יוצר אווירה בטוחה ואמון. כל אלה הם קריטיים להצלחת הגישור.
  בהורות קוראים לזה גבולות. ילד הגדל בבית עם כללים ברורים, ויודע מה מצופה ממנו, מתאים את ההתנהגות שלו. הוא יודע מה מותר ומה אסור, מה מקובל ומה לא מקובל. זאת ה”קרקע הבטוחה” שלו. בבית ללא גבולות, שלא עקבי בכללים שלו, מייצר חוסר וודאות ובלבול. מה שגורם לחוסר ביטחון.

לדוגמא: שיח מכבד! בבית, כמו בחדר הגישור, אנחנו מצפים לשיח מכבד. ללא אלימות מכל סוג שהוא. שיח לא מכבד – קללות, מילים פוגעניות ו/או משפילות – יכול להביא להפסקת תהליך הגישור. בבית, כמובן שלא מפסיקים את ההורות או המשפחה. אך כן ניתן לעצור את מה שעושים באותו הרגע. להבהיר את גבולות השיח בבית ולהבהיר את הקווים האדומים (הכללים המשפחתיים. הגבולות).

ע”י התנהלות עקבית והתמדה, ניתן להגיע להתנהגות הרצויה בבית.

דוגמא אישית נכונה תמיד! בבית ובחדר הגישור. כאשר אנחנו שומרים על הכללים שאנחנו בעצמנו הגדרנו, אנחנו מלמדים את הילדים שלנו כיצד להתנהג. לא ניתן לצעוק על ילד שאצלנו בבית לא צועקים או להגיד לילד להגיד למישהו שמתקשר אלינו שאנחנו לא בבית ולהטיף על כך שאצלנו בבית לא משקרים… זה פשוט לא עובד.

• דיאלוג – תהליך הגישור מחייב דיאלוג. בין הצדדים עצמם וכמובן בין המגשר לצדדים. דיאלוג אמיתי עוטף בתוכו הקשבה וכבוד. רק ע”י הקשבה כנה, לא שיפוטית, ניטראלית ומאפשרת, ניתן להגיע לדיאלוג (ההפך ממונולוג). לכולם יש הזדמנות לבטא את עצמם. להביע את עצמם.
  לקיים דיאלוג אמיתי זה מיומנות. זה נלמד. נרכש. בבית, אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לתקשר באופן מלא ובריא. זאת על ידי העצמה, חיזוקים ונתינת מקום לדברים הנאמרים. לדעת להקשיב. משפטים כמו :אני לא רוצה לשמוע אותך”, או “אין לך מה לחדש לי” או משפטי הכללה כמו: “תמיד אתה…מאחר/טועה/לא בסדר” הם לא משפטים מקדמים דיאלוג. ההפך!!

לדוגמא: ילד שחוזר מהגן/ביה”ס אחרי שקבלנו טלפון מהגננת/מורה על התנהגות לא נאותה. רגע לפני הכעס, הענישה (שהיא אמצעי ולא מטרה. נושא למאמר אחר), חשוב לקיים שיח. להקשיב הקשבה פעילה. לשמוע את הצד של הילד לפני שאנחנו ממהרים “לפסוק”. זה נשמע ככה: “חשוב לי לשמוע מה קרה” “את החוויה שלך” להגיב: “אני מבין ש… ” “איך הרגשת כש…”, “מה קרה ש….”. לשאול על מנת להבין. ילד לא מתנהג כמו שהוא מתנהג בלי סיבה… גם אם בסופו של דבר היא שגויה…

הדיאלוג גם מביא איתו את הדיבור הישיר. בחדר הגישור וגם בבית. זה לא: “הוא אמר”, “היא התחילה” וכו’, אלא: “אתה אמרת לי ש…” “אתה בטוח ש…” דיבור ישיר הופך את השיח לאישי יותר. יש קשר עיין, שפת גוף מתלווה ועוד. זה כל כך חשוב!!

במערכות יחסים כמו במערכות יחסים יש רגשות, משקעים, נסיון קודם ועוד רפרטואר עשיר של חוויות שמגיעות לעולם הגישור. כמובן, שזה קיים ביתר שאת במשפחה.

הגישור הוא תהליך בונה אמון. תהליך שבו יש מאמץ אמיתי וכנה להגיע לפתרונות הטובים לכולם. החשיבות שלה יכולה להציל ארגון, חברה, קשרי שכנים ועוד. שימוש בעקרונות הנ”ל (ויש עוד) יכולים גם להציל משפחה.

ילדים הם “כחומר ביד היוצר”. נכון, הם נולדים עם תכונות וגנטיקה שהם לגמרי שלהם. אך יש אינסוף דרכים לייצר בבית אווירה בונה, מקדמת ומצמיחה ו”מייצרת” ילדים מאושרים ובריאים יותר – בגופם ובנפשם.

הערה: מיותר לציין שכל שיח חייב להיות מותאם לגיל הילדים ולשלב ההתפתחותי שלהם. ליכולות שלהם להכיל ולהתמודד עם סוגיה זו או אחרת .