בימים מורכבים אלה, של אי ודאות וחוסר שקט, הילדים שלנו, בעיקר הצעירים שבהם, מתמודדים עם סיטואציות קשות, לא שגרתיות ואף חלקם חשופים למראות בלתי נסבלים, הכוללים תחושות פחד, חרדה, בהלה ואף הם מושפעים מההתנהגויות המועברות גם מאיתנו המבוגרים.
אחת השאלות הנפוצות שנשאלת בקרב הורים רבים היא האם נכון לתווך לילדים את המתרחש או דווקא לגונן עליהם, לחסוך מהם ובכלל לא לשתף אותם.
לשתף VS להסתיר
תפיסת העולם בפסיכולוגיה אומרת ששיתוף הוא תמיד הצעד הנכון ותמיד זו הבחירה המועדפת ויש למצוא את הדרך לשיתוף בהתאם לגיל הילד ולמצבו. מגיל קטן ילדים חשופים, בעל כורחם, למציאות המשתנה בכל תחומי החיים. הם שואלים שאלות רבות ומביעים סקרנות כדי להבין את המציאות המתנהלת בסביבתם הקרובה או אליה הם נחשפים. ילדים מרגישים די בקלות שמסתירים מהם מידע ובמקרים כאלה הדימיון שלהם עובד שעות נוספות ומשלים את הפערים לבד ולא באמת נותן להם מנוחה ודווקא התיווך של המידע, השיחה המסבירה בהתאם לרמת ההבנה שלהם, יכולה להרגיע.
חשוב להבין, שבנוסף, הסתרת המציאות מהילד עשויה לפגוע במערכת היחסים שלו עם ההורה ולייצר שבר במערכת האמון בינהם. מערכת יחסים בריאה בין ההורה לילד לא צריכה להיבנות על הסתרות, אלא על האמת, גם אם היא לעיתים עשויה להיות קשה, כואבת או מורכבת. העולם הוא מורכב ולא תמיד פשוט, כהורים, האחריות שלנו היא לא להסתיר את המידע מהילדים שלנו אלא לתת להם כלים ולעזור להם להתמודד איתו בכל שלבי החיים. ילדים שחיים בהסתרה מפני אתגרי העולם, עשויים להיתקל בקושי רב בחייהם הבוגרים, שכן הם יכולים לגדול להיות אנשים שמתקשים להתמודד עם מצבים מורכבים, שחיים בתחושת פחד וחרדה ושרמת החוסן שלהם נמוכה וללא יכולת להתמודד.
אז איך בכל זאת משתפים?
1. לדבר פשוט– שימוש במילים פשוטות וברורות שמתאימות לגיל ולשלב ההתפתחותי של הילד. יש הבדל משמעותי בין מה שנאמר לילד בני 5 לעומת מתבגרים. לילדים בני 5 נגיד – “יש מריבה קשה בנינו לבין תושבי עזה ואנחנו צריכים להגן על עצמנו. הדרך להגן היא ללכת לממ”ד, כדי לא להיפגע”. למתבגרים נגיד – “יש מלחמה, היא קשה, אבל אנחנו ביחד כאן איתך ואם תרצה לדבר על זה, אז רק תגיד לנו”.
2. לתת תקווה– אחד הדברים החשובים שאנחנו צריכים לייצר במערכת המסרים שמועברים לילדים, זה בסוף הכל יהיה בסדר. אפשר לומר להם “שאלו ימים מאוד קשים, אבל אנחנו חזקים, יש לנו צבא חזק, אנחנו נתמודד עם המצב הקשה ביחד, אנחנו כעם מסוגלים למלחמה הזו”.
3. לפתח שיח– חשוב שנאפשר לילדים לשאול שאלות. גם אם חלקן לא יהיו לנו פשוטות נצטרך לענות עליהן בפתיחות כי פתיחות בשיח בין הורים לילדים היא נכונה מחזקת את מערכת היחסים ובניית האמון וחיונית תמיד, לא רק לתקופות מלחמה.
4. להקשיב להם– הקשבה אמיתית, ללא ביקורתיות וללא שיפוטיות. בעיקר הקשבה לפחדים ונתינת לגיטימציה לתחושות הללו. הפחדים שלהם לא פעם פוגשים את הפחדים שלנו ולכן קשה לנו לשמוע אותם. נצטרך כהורים למצוא את הדרך להיות קשובים למרות חוסר הנוחות שלנו ומורכבות המצב.
5. לייצר שייכות – חשוב מאוד, דווקא בימים כאלה לשמור על סביבת שייכות מוכרת ותומכת, לכל הילדים, בכל הגילאים – חשוב לעטוף או לייצר לילד סביבת שייכות נוחה שתתאים לו לדבר או להביא לידי ביטוי את הרגשות שלו – זה יכול להיות משפחה, חברים, שמירה על שגרה עם צוותי חינוך ועוד.
קורסים במכללה