אם עייפתם מההתמודדות היומיומית עם המתבגרים, אם אתם מרגישים מודאגים, אבודים או מחפשים איפה טעיתם, עצרו רגע ותנו לעצמכם מילה טובה על שהצלחתם להצמיח את הרך הנולד למתבגר ותזכרו שהתקופה הזו מורכבת גם להם.
נופר לנדסמן – מאמן אישי ומדריך הורים למתבגרים מרכז לכם 5 טיפים חשובים לשעת תסכול וייאוש בתקופת ההתבגרות, ואם תצליחו ליישם אותם, זה יעזור לכם (ולהם) לעבור בהצלחה את הגשר אל עבר הבגרות והחיים יהיו קלים יותר:
- כשהמתבגרים במצב רוח הפוך.
כשהם עונים בחוצפה ומציקים לאחים שלהם, כשהם “מתחבאים” מאחורי דלת החדר שלהם, לא עוזרים בבית או משאירים מאחוריהם שביל חפצים אישיים, אתם עלולים ללכת לאיבוד בשיח הפנימי שלכם ולשכנע את עצמכם שגדל לכם בבית שדון מפונק שאין לו מושג איך מתנהלים בעולם.
והנה העניין, השדון שחי אצלכם בבית, מתנהל אחרת בחוץ. אולי פחות תתחברו לזה אבל כשאתם פוגשים את המתבגרים במצב הכי גרוע שלהם, אתם רואים את הילד שגידלתם, שמרגיש במקום הכי בטוח ואוהב שלו.
זה לא אומר שצריך להנמיך ציפיות או לדרוש מהם פחות, אבל אתם לא חייבים לחשוב שכל התנהגות לא טובה היא המקום לתקן או לדאוג. דווקא מהמקום הזה שרוצה לתקן אותם כל הזמן, הם יראו לכם את החוסר כבוד שהם מומחים בו.
שורה תחתונה: תזכרו שאתם לא חיים עם פושעים בבית, אלא רק עם מתבגרים שגם להם קשה.
- זה לא אישי, זה בנייה מחדש.
הרבה פעמים שתדברו או תעשו משהו, המתבגרים שלכם יתעלמו, יגחכו, יגלגלו עיניים, או במקרה הגרוע הם יתחילו ריב. כי לחיות עם מתבגרים מרגיש כמו קרב שאין לו סוף ולרוב אתם תהיו בצד שמפסיד. זה עלול להיות מדכא. אבל יש לזה הסבר הגיוני.
המטרה של תקופת ההתבגרות היא לאפשר להם להתפתח ולהפוך להיות מי שהם. אחת הדרכים לעשות זאת היא לדחות ולהרחיק כמעט את כולם מסביבם. הם צריכים לגדול בניגוד אליכם כדי ליצור תחושת עצמי וייחודיות משלהם.
שורה תחתונה: זכרו שהמתבגרים “בועטים” בכם ואתם מרגישים פגועים, דחויים או שלא רואים אתכם, הם בסך הכול בונים את עצמם כאנשים עצמאיים בעולם.
- לא משנה מה יהיה, זה תמיד יהיה עניין רציני בשבילם.
בין אם זה לבחור לעבוד בחופש הגדול במקום להיות עם חברים, או בין אם זה שלא הזמינו אותם למסיבה, או שהמורה לא הבינה אותם נכון, או שהציון שלהם לא יצא כמו שרצו – הכול הופך להיות עניין של חיים או מוות בשבילם וזה עלול להתיש, מאוד להתיש.
אבל היי, אנחנו ההורים עברנו לא מעט קילומטרים בחיים ואנחנו למודי ניסיון ויודעים בדיוק מה צריך לעשות, אז תחשבו רגע איך אתם הייתם פועלים בסיטואציה מסוימת והידיעה הזו עלולה לגרום לכם לבטל או להמעיט בערך החוויה שלהם.
הרצון לעודד אותם או לגרום להם להמשיך הלאה, יכול ליצור פער אדיר בתקשורת ביניכם.
שורה תחתונה: נסו לשים את עצמכם בנעליים שלהם, להתחבר לתחושת החוויה שלהם, זה כבר יראה להם שאתם מבינים אותם ושאתם שם בשבילם כדי לעזור להם להרכיב את החלקים של הפאזל.
- הם צריכים ליפול כדי לצמוח.
המסר החזק בימינו הוא “להגן בכל מחיר” שמא הילדים שלנו יפגעו. ישנה תפיסה בקרב הורים רבים שאם אני לא מגן, אז אני לא הורה טוב.
המתבגרים היום אינם חסינים בפני אתגרי החיים, חוסר המזל או מצבים של אי נוחות ולפעמים אתם מוצאים את עצמכם מתערבים בריבים עם חברים שלהם, אומרים למורה מה היא צריכה לעשות, מתקשרים למאמן לשכנע אותו שהילד שלכם הוא הכי טוב, או עוזבים יום עבודה כי הילד התקשר רק כי שכח משהו בבית.
קחו בחשבון שזו הדרך ללמד את הילדים שלכם לא לסמוך על עצמם, להימנע מלקיחת אחריות או מאחריות עצמה או לא לדעת איך לקבל החלטה.
שורה תחתונה: קחו צעד אחורה, תנו להם לקחת סיכונים, להיכשל, וללמוד לקום בכוחות עצמם.
- לנשום.
כשהם לוחצים על הכפתורים שלכם, אתם יכולים לאבד את זה, לצרוח, לאיים, להעניש ולהבטיח הבטחות שלרוב תתחרטו עליהם בהמשך. העניין הוא שמתבגרים לא באמת קולטים את מה שיוצא מכם, הם במצב ניתוק, ומה שהם קולטים הוא את הכעס ואיך לשרוד ולהתרחק מכם. במקרה הטוב, תוכלו להיפגש עם ההתפרצויות הזעם שלהם. אם תרצו להישאר מחוברים למתבגרים שלכם, הדרך הטובה ביותר היא לקחת אחריות (RESPONSE-ABILITY) על היכולת להגיב לגבי מה ש”הדליק” אתכם (אולי אכזבה, חוסר כבוד, מבוכה, מילים לא יפות, בכי או אולי רחמים עצמיים).
שורה תחתונה: אין צורך לתקן התנהגות רעה באופן מידי, יש צורך ללמד אותם ראשית להירגע ורק אז לטפל בדברים.
וזכרו, שבסוף שאתם המודל לחיקוי של הילדים שלכם וההשפעה של איך שהם יתנהגו בעולם הזה ובהמשך גם לילדים שלהם.
כותב המאמר הוא נופר לנדסמן – מאמן אישי ומדריך הורים למתבגרים, בוגר קורס הכשרת מאמנים בגומא גבים.