ניצני הגישור החלו לנבוט בישראל באמצע שנות ה-90. בשנים האחרונות אנו עדים לכך להתרחבות ושימושים הולכים וגדלים של הגישור במרחבים שונים. ועדיין, הפוטנציאל הקיים בתחום ובהקשריו השונים בעתיד הקרוב והרחוק הינו אדיר, הרבה מעל מה שמשערים. תרבות יישוב הסכסוכים בעולם במגמת שינוי, מגמה שמורגשת היטב גם בישראל. הציבור ומקבלי החלטות כבר מבינים במה מדובר והמודעות הולכת וגוברת. היום ברור כי אנחנו מסייעים לאנשים לפתור בעיות באופן איכותי יותר, מהיר יותר וזול יותר. מערכות רבות מכירות בערך של הכלים כשפה וכתרבות ארגונית. המהפכה בעיצומה. הגיע זמננו לתת מענה מקצועי, מקיף ורחב מאי פעם.
יש עדיין הרואים בגישור בישראל “טרנד” שחלף. יש שיאמרו: שלשום הרפואה האלטרנטיבית, אתמול הגישור, היום הקוtצ’ינג, ומחר הדבר הבא. תרבות המקדשת שטחיות ומהירות מהווה קרקע פורייה לטרנדים ולשרלטנות. הגל הגדול של הגישור (שהתרחש סביב 1999-2001) הביא למודעות למושג החדש, אך גם הדביק אליו דימוי לא רציני ולא מקצועי. הניסיון מלמד שסופו של טרנד להסתיים, ולאחריו מתחיל תהליך של התייצבות ותחום הגישור אינו שונה מתחומים אחרים בהיבט זה. בתחילת שנות האלפיים פעלו בארץ קרוב לחמישים מרכזי גישור שהניבו לאורך השנים מעל 20,000 בוגרי קורסים. כיום נותרו בישראל מספר מרכזים בודדים וכמה מאות מגשרים. אותם מרכזים שיצרו “סרט נע” של קורסי גישור ולא עסקו בכך באופן מקצועי “התייבשו” מאחר ולא סיפקו מענה מספיק מקצועי. מרכזים שלא עסקו בפיתוח ובעשייה ממשית, או שצברו מוניטין שלילי כמעט ונעלמו מהשטח. השוק למד לאט לאט לזהות מיהו מגשר מקצועי ומי לא. היום, בשנת 2009, המרכזים והמגשרים שנותרו – מקצועיים יותר, מאופיינים בהתמחויות ייעודיות ועם ניסיון מצטבר שהולך וגדל. בשונה מלפני עשור, בהחלט ניתן כיום להגדיר את הגישור כפרופסיה.
החוסן של תחום הגישור בישראל בהיבט של תהליכי הכשרה עמד למבחן עם ביטול התקנות לנושא ההסמכה באפריל 2008. לאחר הביטול, שנבע מסדרי העדיפויות המעוותים ואזלת היד של משרד המשפטים, לא חל כל שינוי בתחום, אלא להיפך, יותר ויותר אנשים מבקשים ללמוד גישור. כיום אף מתחזקת מגמה זו עם השינויים במשק והצורך של רבים לבנות עצמם בתחומים חדשים.
יחד עם זאת, בהיבט של ההכשרה המקצועית בתחום, כיום כולם מבינים כי קורס בסיסי בלבד אינו מספק כתשתית מקצועית, והפרקטיקום (תכנית התנסות מעשית בגישור) נתפס כיום כתכנית המקצועית החשובה ביותר. במקביל חלק מן התכניות האקדמאיות ליישוב סכסוכים באוניברסיטאות משכילות לרקום קשרי עבודה ומחקר נהדרים עם השטח ובכך מוסיפות לעומק ולמקצועיות של התחום (לדוגמא – בקרוב יפורסמו תוצאות מחקר שנעשה ע”י רויטל חמי זינימן, דוקטורנטית בחוג ליישוב סכסוכים באוניברסיטת בר אילן שבחן אספקטים שונים בהשפעת סדנאות בניהול ממשקים ומשא ומתן בתוך ארגונים). כמו כן, קיימים בארץ עשרות מרכזי גישור בקהילה המבצעים תהליכי הכשרה מקצועיים ומתקדמים ביותר, והופכים את מגשריהם למומחים בתחומם (למשל התמחות בסוגיות כמו גישור בזקנה או גישור לאנשים עם מוגבלויות).
בעבר נהגו לומר שיש יותר תהליכי הכשרה בגישור מאשר עשייה אמיתית של גישור בשטח. היום ניתן לראות בפירוש שלצד תהליכי הכשרה מקצועיים מתפתח לגישור שוק וביקוש, וצריכתו כמוצר הולכת וגדלה.
ניתן לומר בסיפוק רב כי הציבור הישראלי למד לאורך השנים לצרוך בחוכמה שירותי גישור מותאמים. יותר ויותר אנשים, משפחות, ארגונים וקהילות מבינים מה הוא תהליך הגישור, מה יתרונותיו ואף מה מגבלותיו. ניתן לראות את ההתפתחות ברמת המודעות של הציבור בכך שהיום אנשים רבים פונים להליך הגישור עוד לפני שפותחים בהליכים משפטיים. אחוז מאד גבוה מהזוגות המתגרשים פונים לגישור. מנהלים בחברות, מנהלי קהילות ואחרים לא מהססים ליזום הליך של גישור לפני שימוש בכל אופציה אחרת. אם בעבר הנטייה הייתה להניח שמגשר חייב להיות עו”ד או שופט בדימוס, הרי שהיום הציבור לומד את המגבלות של שופט בדימוס שמגדיר עצמו כמגשר ולמעשה משמש כבורר, וכי אין הכרח שמגשר יהיה עו”ד. אנשים מבינים כי מה שמתבצע בבית הדין לעבודה ע”י נציגי ציבור הינו תהליך פישור ולא גישור. הצרכנים לומדים לצרוך נכון את השירות, בין השאר ע”י כך שמבררים היטב על הניסיון והיכולות של המגשר. הציבור אף מכיר בצורך לשלם שכר יותר מכובד למגשר מקצועי, יחסית למצב בעבר בו מגשרים הציעו עצמם בשכר מגוחך או בהתנדבות רק בכדי לצבור מעט ניסיון. בשנים האחרונות בהחלט ניתן לראות שיותר ויותר מגשרים מוכשרים ומקצועיים מבססים את עיקר פרנסתם על גישור.
במקביל עובר התחום התמסדות ומקבל הכרה מצד המערכת המשפטית. חלק מבתי המשפט עדיין מפנים תיקים, וכיום אף מתקיים פיילוט מהו”ת. במסגרתו שלושה בתי משפט בישראל מחייבים כל תביעה משפטית שמעל 50,000 ₪ לתהליך של קדם גישור לפני כניסה להליך משפטי. חלק ניכר מהתיקים ממשיכים במסלול הגישור ומתוכם רבים אף מיישבים את הסכסוך בהסכמה. הצלחת הפיילוט תחייה את הגישור המשפטי ותעגן אותו בדפוסי עבודה אפקטיביים. מוקדם להעריך, אולם עצם העובדה כי לאחר מספר חודשי הפעלה הוחלט להרחיב את כמות המגשרים הפעילים בתכנית מעידה על הצלחה יותר מכל דבר אחר.
יחד עם זאת, אם בעבר, מרבית המגשרים והמרכזים ראו בגישורים המופנים מבתי המשפט את מקור ההפניה המרכזי, מגמה זו משתנה לאורך השנים. היום, במקביל לעשייה במערכת המשפטית, מתפתחים מגזרים נוספים כגון: המגזר העסקי, התחום הסביבתי, סביבה תכנון ובנייה, תחום הספורט, תחומי הקהילה והרשויות, ועוד. כמובן שהדבר מחייב במקביל את המגשרים לפתח תחומי מומחיות מסוימים, וגם בהיבט זה ניתן לזהות צמיחה יפה.
תהליכי צמיחה נוספים שניתן לזהות בתחום: מוקמות מחלקות גישור במשרדי עורכי דין גדולים. מרכזי הגישור המקצועיים בצמיחה. מגשרים רבים מפתחים מוניטין אישי ועובדים עצמאית. רבים פעילים במסגרת מרכז השלטון המקומי, רשויות מקומיות וגופים נוספים. מדובר בתשתית שנועדה להישאר ולצמוח.
אם לפני מספר שנים היה מי שהספיד את התחום, כיום ברור שבעולם ובישראל הוא מתפתח הן כתחום מקצועי והן כתנועה חברתית. מדובר בפסיפס נרחב של תחומי התמחות, כלים וגישות, תהליכים וארגונים. כולם מבוססים על הרצון הטבעי של בני האדם לסיים את הקונפליקטים שלהם. על ההבנה שלהם שאם לא מצליחים לעשות זאת לבד, עדיף להיעזר בגורם מקצועי שישאיר בידיהם את השליטה על התוצאות, מאשר להמשיך במלחמה או לאפשר לגורם חיצוני להכריע עבורם. אנשים מעריכים את האנושיות והרגישות שבאות לידי ביטוי בגישור ומזהים את הערך שתהליך זה מאפשר להם ליצור. כולנו מבינים כי מדובר בכלי אפקטיבי, המשקף שפה, תפיסת עולם ודרך חיים. מי שבוחר בדרך זו, לצד האתגר המקצועי האדיר, הוא שותף ומחויב למהפכה חברתית עמוקה וחשובה.
קורסים במכללה