נשים וגישור, התבוננות מגדרית ופמיניסטית על הגישור

התופעה של תהליכי גישור כדרך אלטרנטיבית למערכת המשפט, לפתרון סכסוכים בין אנשים, מצביעה, אולי, על תחילתו של שינוי מהותי בתפיסה של הציבור לגבי היחסים בינינו לבין האנשים והמוסדות שאתם אנחנו באים במגע, לגבי הצרכים שלנו מאותם אנשים וגורמים ולגבי הדרכים לשמור על הקשרים הללו גם ברגעי משבר. הגישור מציע לנו להתבונן על הקונפליקט שנוצר כהזדמנות לצמיחה אישית וכהזדמנות לבדוק את טיב הקשר שלנו, בין אם הוא עסקי או אישי. המשקפיים שדרכם בוחר הגישור להסתכל על קונפליקטים אלו הם משקפי היחסים. הקונפליקט הוא משבר ביחסים, משבר ביכולת וברצון שלנו לתקשר עם הצד השני, ולכן גם הפתרון נעוץ ביכולת שלנו לשוב ולתקשר. יש כאן נקודת התייחסות שונה מאוד מבעבר: לא עוד הפתרון החיצוני האובייקטיבי לכאורה, כי אם התהליך הבינאישי כמוקד הניסיון לפתור את הקונפליקט.

הגישור הינו תהליך רצוני המתקיים בעזרת גורם מקצועי וניטראלי, המסייע לצדדים השרויים בסכסוך לזהות את הסוגיות המרכזיות בסכסוך, מאפשר משא ומתן ממוקד צרכים, ומכוון את הצדדים לייצר את הפתרון האיכותי והמתאים לסכסוך – בהסכמה. התהליך הינו סודי, ומושתת על כבוד והעצמת המעורבים בסכסוך, עם דגש על הניסיון לאפשר דיאלוג שיתופי בינהם.

מאין הגיעה התבוננות חדשה ומהפכנית זו?

אחת התשובות היא שאנו נמצאים בעידן פוסט מודרני. בעידן הזה מושגים כגון צדק מוחלט ומציאות אובייקטיבית אינם מתארים עוד את המציאות. אם הצדק אינו מוחלט ואין מציאות אובייקטיבית אז אולי בסכסוך שני הצדדים צודקים? אולי גם ראיית המציאות של צד אחד וגם ראיית המציאות של הצד השני – שתיהן נכונות, והן יכולות להתקיים יחד?
החשיבה הפוסט מודרנית הושפעה מאוד מתיאוריות ביקורתיות רבות שצמחו במאה האחרונה. ביניהם התיאוריה הפמיניסטית. מעניין לגלות כי האופן שבו התחום המקצועי של הגישור תופס את הקונפליקט משקפת היבטים מסוימים מהתיאוריה הפמיניסטית.

כדי שנוכל להתבונן על הגישור מנקודת מבט פמיניסטית, עלינו לשים משקפיים שנותנות לנו התבוננות מגדרית על המציאות, כלומר, התבוננות על גברים ונשים וכיצד הם מתנהלים בעולמנו באופן כללי, ובפרט – כיצד הם מתנהלים ברגעים של קונפליקט.
עוד נידרש לאמץ את ההנחה, שכאשר גבר או אישה באים לגישור או לבית המשפט הם לא רק הגבר או האישה שבאו כישויות אנושיות, הם גם מביאים לדיון את גבריותם ונשיותם. זהויות נשיות או גבריות הן תוצאה של חינוך וסוציאליזציה של מאות שנים. זהויות אלו גם משפיעות על ההליך הגישורי, ומושפעות ממנו במידה רבה. ייתכן גם שכאשר ננתח כיצד נוצר הקונפליקט ביניהם, נגלה שבחלקו הוא מושפע גם מהזהות הגברית או הנשית שלהם.

כיצד נשים וגברים מתמודדים עם קונפליקטים?

מקובל להבחין בהבדלים בין נשים לגברים כבר בהיותנו תינוקות. ההתפתחות הפסיכולוגית שלנו, שמעצבת בנוסף גם את זהותנו הגברית והנשית, תוארה על ידי חוקרים רבים, כשהבולט ביניהם הוא פרויד. ננסי צ’ודורו, פסיכולוגית קלינית וחוקרת, תארה את ההתפתחות הזו באופן מאוד שונה מפרויד; צ’ודורו טענה שהבן והבת עוברים תהליכים שונים מאוד בהתפתחות הזו, ותהליכים אלה הם גם הסיבה לשונות בין גברים לנשים בגילאים מאוחרים יותר. הבן, לדבריה של צ’ודורו, מגלה בגיל מסוים כי הוא אינו דומה לאמו, והוא מתחיל בתהליך של היפרדות ממנה. היפרדות זו תקנה לו בעתיד יכולות אינדיווידואליות ויכולת להפריד בינו לבין האחרים באופן מוצלח, אך היא גם בעוכריו, כיוון שהיפרדות זו תקשה עליו לבסס אינטימיות, כיוון שהיא מאיימת על הנפרדות שלו. הבת, לעומת זאת, מגלה כי היא כן דומה לאימה, ולכן לא חשה כל צורך להיפרד. קרבה זו תקנה לה בעתיד יכולות לתקשורת קרובה ואינטימית ויכולת לדבר בשפה רגשית, אך גם תקשה עליה להיפרד ולבסס את האינדיווידואליות שלה בקשרים שלה עם העולם. הבחנות אלו נכונות גם לקשרים זוגיים בין גברים ונשים וגם לקשרים רחוקים יותר כמו קשרים עסקים או קשרים ארגוניים.
קרול גיליגן, גם היא פסיכולוגית קלינית, ערכה מחקר על ההבדלים בתפיסת הצדק והמוסר של בנים ובנות והגיעה לממצאים מעניינים מאוד: גברים נוטים לחשוב במושגים היררכיים, גם בסוגיות של מעמד וגם בסוגיות של צדק ומוסר, והם שואפים להיות בראש הפירמידה ההיררכית. נשים, לעומת זאת, נוטות לחשוב במושגים של רשת קשרים והקשרים, ואוהבות למקם את עצמן במרכז הרשת. גברים נוטים לראות את המפריד בינם לבין אחרים ונשים נוטות לראות את המשותף והקשור בינן לבין אחרים. הן נוטות לראות יותר את צורכיהם של האנשים הסובבים אותן.
כמו כן ישנם הבדלים באופן בו גברים ונשים פותרים סוגיות של צדק. גברים נוטים לפתור דילמות על ידי ניתוקן מהגורמים האנושיים הסובייקטיביים, ולבחון אותן אל מול אמות מידה אוניברסאליות ותיאורטיות. הם יבחנו מהם הערכים המתנגשים במקרה זה ואיזה ערך בעל משקל גבוה יותר. משהוכרע איזה ערך מנצח, יחזרו אל המקרה הספציפי ויפעילו עליו את ההחלטה. סגנון כזה של פתרון בעיות מזכיר מאוד את המערכת המשפטית בישראל, בה השופטים שומעים את הדברים מעורכי דין המנותקים רגשית מהאירוע, ומטרתם לבחון את האירוע על פי אמות מידה המיוצגות ע”י החוק והתקדימים.
נשים, לעומת זאת, יעדיפו לבחון את אותה סוגיה דווקא מתוך הסתכלות על האנשים המעורבים, הקשרים ביניהם והצרכים שלהם. הן תיראנה את הקונפליקט כקצר בתקשורת ומשבר ביחסים וכך גם הוא יטופל.
חשוב לציין שאין האמור לעיל מצביע על כך שכל הנשים והגברים מתנהגים כך. המחקרים מתארים מאפיינים כלליים לנשים וגברים.
הסגנון ה”נשי” של התמודדות, כפי שתואר כאן, דומה בצורה מובהקת לתהליך הגישור, בו, הנושא המדובר הוא היחסים ומוקד ההצלחה הוא בחזרה לתקשורת והכרה בצרכים אחד של השני. לכן, כפי שעולה מהתיאוריות של צ’ודורוב וגיליגן, תפיסת העולם של הגישור משקפת, במידה רבה, פסיכולוגיה “נשית” יותר.
המשפטנית אורית קמיר, בספרה “פמיניזם, זכויות ומשפט”, טוענת כי מערכת המשפט מבוססת על חשיבה גברית, כפי שכבר הוזכר, דבר המקשה על נשים להתמודד עם הקונפליקטים בהם הן מעורבות במערכת המשפט הקיימת. קמיר טוענת כי מערכת המשפט מפלה נשים בדרכים שונות כולל חוסר ההתייחסות לבעיות המאפיינות בעיקר נשים (למשל בנושא גירושין, בו הסמכות הקובעת נמצאת בידי בית הדין הרבני, והגט מותנה בהסכמת הגבר בלבד). לכן גישור מהווה מרחב חדש לפתוח בו נושאים שעד כה היו חסומים בפני האשה.
האם קונפליקטים בין גברים לנשים נובעים גם מההבדלים ביניהם?
ייתכן כי חלק מהקונפליקטים בין גברים לנשים נעוצים גם בעצם היותם גברים או נשים. קלייר רבין, בספר “להיות שונה בישראל”, אותו היא ערכה, מתארת כי האפשרות הזו היא סבירה ביותר. רבין טוענת כי גבריות ונשיות הן איכויות הנעות על רצף מסוים הנקרא “קו המתח הבינמגדרי”, וכי יש חפיפה מסוימת ביניהם, אך לכל גבר ולכל אישה יש תפיסה לגבי מהי גבריות ומהי נשיות, ומהן ההתנהגויות המאופיינות לכל אחת מההגדרות.
לפי רבין, כאשר אחד הצדדים מבקש מהאחר או אחרת לחצות את קו הרצף, האחר נאבק בכך משום שהשינוי הזה לתפיסתו דורש שינוי בגבריותו או בנשיותה. הקונפליקט ביניהם יכול לבטא נושא פשוט, אך מתחתיו זורם נהר הזהות הגברית והנשית. לדוגמה: הגבר יכול לחוש בנוח כאשר הוא משחק עם ילדיו, אבל לסרב לחתל אותם, וכך נותרים טיפולי הלילה בתינוקות לאישה. האישה, לעומתו, חשה נפתולי נפש בין רצונה להתקדם והשקיע מאמצים בקריירה שלה, לבין הרצון לספק את בני המשפחה ולדאוג להם בהכנת אוכל יומיומית, ולכן תלחץ על בן זוגה לבשל. הסתכלות על קונפליקטים אלו בראייה רחבה יותר, כלומר ראיית הקונפליקטים הבסיסיים שמתחת לפני השטח, בהקשר של הזהות המגדרית, יכולה לתת פאן נוסף להתייחסות אליהם ולטיפול בהם.

ניתן לזהות את “קו המתח הבינמיגדרי” גם בסכסוכים שאינם רק בין בני זוג, אלא גם בעבודה וקהילה, ולא רק בין גברים לנשים, אלא גם בין גברים לגברים ובין נשים ונשים. במהלך סכסוך מעניין היה אילו הצדדים היו שואלים את עצמם שאלות כגון: “כמה מתוך הכעס שלי ואי הרצון שלי לשמוע את האחר נובע מתוך החשש שלי שהדבר מאיים על זהותי הגברית או הנשית?”.
אם כן, הגישה של הגישור לא רק משקפת מאוד את הלך המחשבה הפסיכולוגי של נשים, אלא גם מאפשרת לנשים מרחב חדש בו הן יכולות לענות גם על הצרכים המיוחדים להן. הגישור מציע לגברים ולנשים להתבונן על הסכסוכים שלהם גם מנקודת מבט של זהויות גבריות ונשיות וללמוד דרכים חדשות להתמודדות עם קונפליקטים. אין ספק שהימצאותו של הגישור מרחיבה את אפשרויותיהם של האנשים לבחור בדרכי ההתמודדות מגוונות.
נשים מגשרות גברים מגשרים
כשם שזהותם המינית של הצדדים המסוכסכים משפיעה על דרך ההתמודדות שלהם, כך זהותם המינית של המגשרים/ות משפיעה על התהליך. מגשרות ומגשרים מביאים אתם את החשיבה הפסיכולוגית השונה, שיכולה לשרת את הצדדים. הדבר תלוי ביכולת של המגשר והמגשרת לנוע בין סגנונות החשיבה הגבריים והנשיים ,בהתאם לצורכי המגושרים. ההבחנה בין גברים לנשים אין משמעותה כי סגנון אחד טוב יותר מהאחר. כדאי להשתמש בה כדי לגלות דרכים נוספות להעצים את הצדדים ע”י התחברות אליהם בעוד רבדים.

כשמגשרים משתמשים בשני סגנונות החשיבה הם מאפשרים לכל הצדדים לגעת גם בחלקים האינטימיים והקרובים ביניהם וגם בחלקים הנפרדים והעצמאיים שלהם. באופן הזה מצליח הגישור להעצים את הצדדים בכך שהוא מאפשר לצדדים את הביטוי הטבעי שלהם וע”י כך שהוא מלמד אותם גם להתבטא באופנים החדשים להם. התמודדות המשלבת בין שני הסגנונות מהווה למגושרים מודל שוויוני בו שונויות מתקיימות יחדיו.

הגישור מעצים את המגשרות והמגשרים במובן שהם יכולים ואף רצוי שישתמשו בשתי השפות. כך גם הם מפתחים את כלי הביטוי שלהם. נשים יכולות להשתמש גם בשפה הנשית בגישור בעוד שבמקומות רבים אחרים השפה הגברית היא השפה השלטת ולא ניתנת להן האפשרות להתבטא בנוחות לפי אופיין. וגברים יכולים להשתמש בשפה הנשית מבלי שזה יפגע בדימוי החברתי שלהם הדורש במקומות רבים כמו מנשים לדבר בשפה הגברית בלבד.

הגישור ככלי לשינוי חברתי:

עד כה הובאה התייחסות לאלמנטים הפסיכולוגיים של הגישור, וכיצד הוא מהווה כלי לביטוי של נשים ולמען נשים. אולם התייחסות זו לא תהיה מלאה אם היא לא תיגע בשונות החברתית בין גברים לנשים, וכיצד שונות זו משפיעה על ההליך הגישורי.

אחד הדברים המשמעותיים שעל המגשר/ת להבין, הוא כי המגושרים אינם באים מאותה נקודת מוצא בנוגע למעמדם בחברה. נשים וגברים אינם שווים. נשים מגיעות אל התהליך, במקרים רבים, מנקודת מוצא נמוכה יותר: גם בתפיסה העצמית שלהן וגם במעמדן התעסוקתי והכלכלי. לעובדות אלו יש השפעה על התנהגויות הצדדים בתהליך. מי שמגיעה בעמדת נחיתות ייתכן שנטייתה תהיה לוותר על צרכיה, ולו בכדי לשמור על היחסים העסקיים והאישיים. דווקא האיכויות שדובר עליהן קודם: ההכרה בצרכים של האחר, הרצון לחזור לתקשורת ושמירת היחסים, יכולות להיות בעוכריה בהליך גישורי.
התבוננות דרך משקפיים מגדריות מחייבת לראות גם את ההבדלים הללו, ולהימנע מלראות במגושרים שני אנשים שמרגע שנכנסו לתהליך, נמחקה זהותם החברתית, ועתה הם שווים אחד בפני השני וכלפי המגשר עצמו.

מגשרים שאינם רגישים למציאות הזו, או אינם מקבלים אותה, יכולים להעביר תחת ידם הסכמים המשמרים ומקבעים את ההבדלים הללו, ולו רק כדי לכבד את העיקרון ששני הצדדים הסכימו להסכם וחתמו עליו.

רגישות מגדרית מאפשרת למגשר/ת כלי נוסף לניתוח הקונפליקט ולפענוח מאפייני הצדדים, ודרך נוספת לאפשר טרנספורמציה של הצדדים בתהליך והעצמתם. החזון הוא כי ההצלחה תגיע מעבר לטרנספורמציה האישית של הצדדים ותאפשר להיות שלב בתהליך של שינוי חברתי. אם כך, הליך הגישור והייחוד שבו יכול להיות טוב לנשים הן מבחינה אישית, והן מבחינה חברתית.

הימצאותן של נשים מגשרות רבות מהווה העצמה של נשים בחברה. אישה מגשרת, הרגישה למצבן של הנשים בחברה, יכולה להשתמש בגישור ככלי לשינוי. אין זה אומר כי עליה להעצים את האישה על חשבון הגבר, אלא להעצים כל אחד מהם לפי דרכו, תוך התעקשות שכל אחד מהצדדים יתבונן גם דרך נקודת מבטו של האחר אל המציאות האישית של הצד שמולו. גם השתתפותם הרבה של גברים בהובלת השיח הגישורי תורמת רבות לשינוי החברתי כיוון שהם מייצגים במידה רבה זהות גברית רחבה ומאפשרת יותר. הימצאותם של גברים מאפשרת לגברים אחרים המגיעים להליך הגישור להתבטא באופנים שאינם מותרים להם בחברה.

הדרך להטמעת הראייה המגדרית בהליך הגישור

מטרתו של מאמר לתת הסבר נוסף להתפתחות הגישור בארץ ובעולם ולתת את הדגשים שיאפשרו לגישור להעצים נשים ע”י שימוש ב”שפה” של נשים והתבוננות על הקונפליקט כמייצג, בין יתר הדברים, גם את מצבן של הנשים.
מרכז גבים לגישור מקיים קורס גישור לקבוצות נשים בלבד שהתארגנו לצורך העצמת נשים ושילובן של נשים מגשרות עם המודעות לפוטנציאל שבהליך להעצמתן של עוד נשים בחברה. בקורסים אלו אנו מנסים ללמד את הגישור תוך ההתבוננות המגדרית והשפעתה על התהליך. כמו כן בקורסי הגישור המקצועיים המעורבים נשים וגברים קיימת התייחסות אל האספקט הזה המשפיע על ההליך. ההסתכלות המגדרית שופכת אור לא רק על נשים וגברים, כי אם על כל הפרטים החיים בחברה רב תרבותית כמו שלנו. את אותו הפענוח כדאי ורצוי לעשות גם על זהויות אחרות כגון: ערבים, יהודים, עולים, ותיקים, עניים, עשירים, דתיים חילוניים וכן הלאה.

ככל שנעמיק באפיונים הרב תרבותיים בחברתנו ונשתמש בידע הזה כדי להעמיק את התהליך הבין אישי הקורה בין שני צדדים בתהליך, כך גדל הסיכוי שתהליך גישור אחד ישפיע ויהדהד אל סביבתו…

מקורות
גיליגן קרול, 1995, בקול שונה – התיאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האישה, (תרגום: נעמי בן-חיים) תל אביב: ספריית פועלים.

גפן עמרי, 1997, מי מפחד מקונפליקטים?